והרי הזוכים…

מערכת גחלילית

ידידים לעת מדע

חמוטל ילין

הלב השבור

אביבית דולב

קול מהעבר: לזכור ביחד

ד"ר יעל עבאדי-רייס

המגפות של הדמיון

רמי שלהבת

האגדה של טסלה

מיכאל גרוסברג

המגפה שלא הייתה

ד"ר קרן לנדסמן

חבל על הזמן

רמי שלהבת, דוד מדר

האמת שבזיוף

אהוד מימון

שיר היסודות

ד"ר אבי סאייג

האם הממותה נכחדה?

איתמר אבנרי

קול מהעבר: משחקי לוח עתיקים

ד"ר יעל עבאדי-רייס

למה לי פטנטים עכשיו?

ענת לונדון-דרורי

מדעי הסריגה למתקדמים

ד"ר נעמה חריט-יערי

מפרי ועד פיריט

שלומית עוזיאל

קול מהעבר: תיאוריית הסבתא

ד"ר יעל עבאדי-רייס

הרקע ל"משפט הקופים"

מאת: רמי שלהבת

גלי כבידה

מעיין בלוויס
מתוך תחרות S-Factor 2017

הזואולוג העברי הראשון

סיפרה: ורד שפירא
כתב: גרא קולטמן

קוואנטום פאנק

להקת קוואנטום פאנק
מתוך תחרות S-Factor 2017

ריקוד הגליקוליזה

צרי בריקנר
מתוך תחרות S-Factor 2019

חלקיקים אלמנטריים

סיפר: פרופ' חיים הררי
כתב: גרא קולטמן

להיות מחוסן, להיות ממוגן

שלישיית הטרובדורים: איילת דקל, נורית קרני וינאי גונצ'רובסקי
מתוך תחרות S-Factor 2019

מזמור למזקקה

פרופ' אהוד שפירא
מתוך תחרות S-Factor 2017

מצב הצבירה הרביעי: פיזיקת הפלזמה לילדי גן

סיפרו: יפה אליעזר ופרופ׳ שלום אליעזר | כתב: גרא קולטמן

טבלת החיים

גיא ויינגרטן
מתוך תחרות S-Factor 2019

שנסון לחלבון

דניאל זיידמן
מתוך תחרות S-Factor 2019

נתרן וכלור

רוני גלפנד ואדם רופאים
מתוך תחרות S-Factor 2019

המראה משקרת

רום יטיב, שקד לוטן, נמרוד שובל שרים, יותם אברמסון ורועי בנין
מתוך תחרות S-Factor 2019

התהוות הכל

רועי בנין, עמית אינזלברג, רום יטיב, שקד לוטן, נמרוד שובל
מתוך תחרות S-Factor 2019

אבק כוכבים

לירי דולנסקי
שיר מתוך תחרות S-Factor 2019

מימן

אריאל רודיק
על בסיס "ראפ למימן" מתוך תחרות הכשרונות המדעית S-Factor 2019

על סדר מתוך כאוס

פאנל: פרופ׳ דוד הראל ופרופ׳ תמר אל-אור

מחול מודרני

רקדנית: ענבר קרן

תרגילי החשבון של הדבורים

סינא כבהא, תוכנית אלפא

אקריות: הרבה מעבר לאלרגיה

עומר גיז, תכנית אלפא

אילו רק הייתה אלזה שוקלת כמו השמש…

גיא פינקלשטיין

כותרת לסיפור
איור: שאטרסטוק

אלזה עומדת ביני לבין מסך הטלוויזיה. היא לא שמה לב לכך, ואני לא מעיר לה. זה לא באמת משנה לי. לא משדרים שום דבר מעניין. ובכל זאת, אני לא יכול להימנע מהמחשבה: חבל שאלזה לא שוקלת כמו השמש… לו הייתה אלזה שוקלת כמו השמש, הייתי רואה את התמונה המוקרנת ממסך הטלוויזיה גם כאשר הייתה מסתירה לי את המכשיר…

בלילה שבו חיכיתי לתוצאות הניסוי של אדיגנטון, אמרתי שאם הן יהיו שונות ממה שחוזה היחסות הכללית שלי, פירוש הדבר הוא שאלוהים טועה. לא התכוונתי לכך מילולית – התכוונתי לומר שהן פשוט לא יהיו שונות…

ועכשיו מסך הטלוויזיה הוא מרקורי ואלזה היא השמש, ואני הצופה מכדור הארץ, וריבונו של עולם – אני לא רואה את המסך, כי אלזה שוקלת רק שבעים קילו…!

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה לפני שלוש שנים, שנה לפני הניסוי של אדינגטון. אני יודע שאני אמור לכתוב "מלחמת העולם", לא "מלחמת העולם הראשונה", כי עכשיו 1921 והיטלר אפילו לא עלה על הבמה הפוליטית ולא אמורה להיות לי שום ידיעה אודות מלחמת עולם נוספת. אז מדוע אני כותב "מלחמת העולם הראשונה"? ראשית כל, כי ההבדל בין עבר, הווה ועתיד אינו אלא אשליה עיקשת. שנית – הספרות היא אמנות, ובאמנות – בניגוד מוחלט למדע – מותר הכל, גם לתעתע בקורא. במדע אינני מטיל קוביות, אך בכל השאר – יש לי יד חופשית. מה שאני משרבט עכשיו הוא ספרות, לא אחד ממאמרי פרס נובל שלי (ובואו נאמר שלפחות לפי הסיפור הזה – בפרס נובל לספרות לא אזכה…).

ובינתיים, כשאני יושב פה וכותב את הסיפור הזה על גב של מעטפה משומשת, אני ממתין שאלזה תזוז קצת, ולא, אני לא אבקש ממנה, כי לא משדרים שום דבר מעניין, כמו תכנית על צ'רצ'יל, שכרגע אף אחד, כולל אני, עוד לא יודע מי הוא, אבל בחיי – אילו רק הייתה אלזה שוקלת כמו השמש…!