עדי וייס
מתוך תחרות S-Factor 2017
כאשר המוח שלך נותן פקודה למיתרי הקול שלך
לרטוט
דבר שגורם להפרעה בתווך בתדירות משתנה.
כגלים שמופצים במרחב ואז מגיעים לאוזניי.
זאת אומרת, כשאני שומעת את הקול שלך.
כאשר קרני האור פוגעות בך ואז חוזרות לעיניי
ושם מתרכזות ויוצרות את דמותך;
ההפוכה ואז דמותך נשלחת למוחי ונהפכת בחזרה.
זאת אומרת, כשאני רואה אותך. כאשר גופך
מפיק פרומונים ומפיץ אותם במרחב, כחלקיקים
בלתי נראים או מורגשים, ואז שולח אותם אליי
עד שבאפי הם נקלטים.
ואז גם הם בסופו של דבר נשלחים למוחי. על
ידי אותות חשמליים.
או אז מוחי מעבד את המידע וממיר לפעולות.
מפריש אסטרוגן, טסטוסטרון ואנדרופינים
בכמויות שבעצם מפעילים מנגנוני תגמול
שגורמים לי בסופו של דבר אותך כל כך לרצות.
והנוראפינפרין גורם לפעימות לב מואצות, כי
הדם צריך מהר להגיע לשרירים. והאדרנלין
שגורם לי לתחושת 'הפרפרים'. זאת אומרת,
חוסר אספקת דם לאזור הקרביים עקב כניסה
למצב של התגוננות ושליחה של הדם לרקמות
רלוונטיות יותר מאשר האיברים הפנימיים,
דבר שגורם לתחושה מוזרה אותה אנחנו מכנים
פרפרים, בעוד פרפרים אלו חרקים מעופפים
שאינם קשורים לעניין בכלל.
ואז, כשאתה מחייך, חיוך עמוק ומבין,
נוספים גם דופמין, אוקסיטוצין וסטרונין
וכל אלו מומרים לפקודות במוחי האנושי.
פקודות שמשמעותן בתרגום לא מדויק וחופשי
"את רוצה אותו, להיות אתו, לגעת בו,
לחוות אותו. ואם את רוצה אותו כל כך את
העניין גם תממשי"
כן, זהו בעצם חיזוק חיובי. שבערמומיות פוקד
עליי – את אתו תשכבי.
כי הגנים שלכם יחסית מתאימים, וכנראה
שיצאו לכם אחלה ילדים והוא ידאג שהDNA שלך
גם יישמר וגם יופץ באופן מדהים. אבל כיאה
לאנשים, כמה שאנחנו חכמים, ככה אנחנו אוהבים
את זה פשוט. ואת המקור מתרגמים.
אז תהיי אתו. תחווי אותו. תרגישי אותו.
תרצי אותו. תנשקי אותו. תחבקי אותו.
תשתקי אתו. תצחקי אתו. תצחקי עליו.
תחלמי עליו. תחלמי אתו. תהיי אתו.
כי אתה כריזמטי ושנון, אכפתי ומוסרי.
ויש לך פוטנציאל לציד. זאת אומרת, אתה שרירי
ואתה פרופורציונאלי וסימטרי, ויותר מדי גברי
אז להיות השותפה שלך להפצת הגנים זה לגמרי
אפשרי. ואתה אומר דברים שגורמים להתעוררות
של חלקים שבמוח היו רדומים ונותנים פקודה
על ידי אותות חשמליים מהפה שלי להוציא
צלילים מוזרים. זאת אומרת, אתה מצחיק אותי.
והורמונים מופרשים והלב דופק ואני רק רוצה
להחליף אתך רוק, זאת אומרת, לנשק. שרקמות
עור אצבעותיי יגעו ברקמות עורך. ועל ידי
פליטת אנרגיה ארגיש את חום גופך. ואני רק
מעקמת את פי כל היום כי אתה גורם לי את
העולם באופן שונה לפרש. יפה יותר,
טוב יותר, אופטימי. לא רגיל, מיוחד, מרגש.
ואני רק רוצה לנצח נצחים, לקבל את החלקיקים
שלך דרך אפי. ואת קרני האור החוזרות ממך
עיניי. את אנרגיית החום שלך דרך עורי ואת
גלי הקול שלך דרך אוזניי.
לעבד את המידע, לשלוח פקודה להורמונים
להיות מופרשים. לעשות את העבודה.
ואז להרגיש בתוכך אבודה.
כי אני אוהבת אותך אך למרות זאת, מתוודה
שלפעמים אני חושבת גם עליו. על המדע.