הפוליטיקה של הקורונה

גיא בלזם, נופר לופו וד"ר ארז גרטי

העתיד של המוות

נופר לופו

המשכילים של התנ"ך

ד"ר יונת אשחר

ציור בכל צבעי הקשת

אורי טייכמן

האור בקצה המערה

ניצן המרמן

קול מהעבר: מי יבנה בית… מבוץ?

ד"ר יעל עבאדי-רייס

והרי הזוכים…

מערכת גחלילית

ידידים לעת מדע

חמוטל ילין

הלב השבור

אביבית דולב

קול מהעבר: לזכור ביחד

ד"ר יעל עבאדי-רייס

המגפות של הדמיון

רמי שלהבת

האגדה של טסלה

מיכאל גרוסברג

המגפה שלא הייתה

ד"ר קרן לנדסמן

חבל על הזמן

רמי שלהבת, דוד מדר

האמת שבזיוף

אהוד מימון

שיר היסודות

ד"ר אבי סאייג

האם הממותה נכחדה?

איתמר אבנרי

קול מהעבר: משחקי לוח עתיקים

ד"ר יעל עבאדי-רייס

למה לי פטנטים עכשיו?

ענת לונדון-דרורי

מדעי הסריגה למתקדמים

ד"ר נעמה חריט-יערי

מפרי ועד פיריט

שלומית עוזיאל

קול מהעבר: תיאוריית הסבתא

ד"ר יעל עבאדי-רייס

הרקע ל"משפט הקופים"

מאת: רמי שלהבת

גלי כבידה

מעיין בלוויס
מתוך תחרות S-Factor 2017

הזואולוג העברי הראשון

סיפרה: ורד שפירא
כתב: גרא קולטמן

קוואנטום פאנק

להקת קוואנטום פאנק
מתוך תחרות S-Factor 2017

ריקוד הגליקוליזה

צרי בריקנר
מתוך תחרות S-Factor 2019

חלקיקים אלמנטריים

סיפר: פרופ' חיים הררי
כתב: גרא קולטמן

להיות מחוסן, להיות ממוגן

שלישיית הטרובדורים: איילת דקל, נורית קרני וינאי גונצ'רובסקי
מתוך תחרות S-Factor 2019

מזמור למזקקה

פרופ' אהוד שפירא
מתוך תחרות S-Factor 2017

מצב הצבירה הרביעי: פיזיקת הפלזמה לילדי גן

סיפרו: יפה אליעזר ופרופ׳ שלום אליעזר | כתב: גרא קולטמן

טבלת החיים

גיא ויינגרטן
מתוך תחרות S-Factor 2019

שנסון לחלבון

דניאל זיידמן
מתוך תחרות S-Factor 2019

נתרן וכלור

רוני גלפנד ואדם רופאים
מתוך תחרות S-Factor 2019

המראה משקרת

רום יטיב, שקד לוטן, נמרוד שובל שרים, יותם אברמסון ורועי בנין
מתוך תחרות S-Factor 2019

התהוות הכל

רועי בנין, עמית אינזלברג, רום יטיב, שקד לוטן, נמרוד שובל
מתוך תחרות S-Factor 2019

אבק כוכבים

לירי דולנסקי
שיר מתוך תחרות S-Factor 2019

מימן

אריאל רודיק
על בסיס "ראפ למימן" מתוך תחרות הכשרונות המדעית S-Factor 2019

על סדר מתוך כאוס

פאנל: פרופ׳ דוד הראל ופרופ׳ תמר אל-אור

מחול מודרני

רקדנית: ענבר קרן

תרגילי החשבון של הדבורים

סינא כבהא, תוכנית אלפא

אקריות: הרבה מעבר לאלרגיה

עומר גיז, תכנית אלפא

המדע הבדיוני מגיע לאקרנים

מאת רמי שלהבת

חלליות מתפוצצות, מסעות לעולמות רחוקים ולזמנים אחרים. נדמה שהקולנוע היה מאז ומתמיד המדיום האידיאלי לספר בו על המופלא והשונה, ואין ז'אנר שמזוהה יותר עם אפקטים מיוחדים כמו המדע הבדיוני. אולם בראשית ימי הקולנוע נראה הרבה פחות מובן מאליו שאמצעי ריאליסטי כל כך כמו צילום יכול לברוא עולמות פנטסטיים שלמים.

את הגילוי הזה אנחנו חייבים יותר מכול לחלוץ שהכניס את הפנטזיה לקולנוע, במאי הראינוע ז'ורז' מלייס (Méliès). סרטו פורץ הדרך "מסע אל הירח" שהוקרן לראשונה ב-1 בספטמבר 1902, היה שילוב מרהיב של דמיון וכושר המצאה, שבו הוא "שלח" חבורת אסטרונומים להרפתקה של 14 דקות בירח. כך נולד סרט המדע הבדיוני הראשון  ונולדו טכניקות רבות שמשמשות בקולנוע עד ימינו.


החללית נוחתת בעין הירח. צילום מתוך הסרט. למעלה: איור מתוך כרזת הסרט | מקור: ויקידפדיה

מלייס החל את דרכו כקוסם וכמנהל תיאטרון, ובשנת 1895 החל לעסוק בצילום. שנה לאחר מכן גילה את כוחו של המדיום ביצירת אשליות, כשצילם כרכרה ציבורית וגילה שבגלל חשיפה כפולה היא הפכה בסרט הצילום לעגלת קברן. זו הייתה תחילתה של קריירה קולנועית מפוארת, שגם בה הוא התמיד לעשות קסמים ואשליות. פרט לשיטת החשיפה הכפולה הוא היה שותף לפיתוחן של טכניקות צילום ואפקטים רבות, כמו דיזולב (החלפה הדרגתית בין תמונות זו על גבי זו), שימוש במסך כחול (במקור שחור) להקרנת רקע מאחורי הדמויות, קאט (חיתוך חד בין סצנות), צביעה ידנית של סרטים שצולמו בשחור-לבן ואפילו אנימציה.

עלילת הסרט, שמלייס כתב עם אחיו גסטון, מבוססת באופן רופף על הספרים "מן הארץ אל הירח" של ז'ול ורן ו"האנשים הראשונים על הירח" של ה"ג ולס. אורך הסרט: 14 דקות בהקרנה של 16 פריימים בשנייה כפי שהיה נהוג בראשית ימי הראינוע. הסיפור עצמו גולמי למדי: באספה סוערת מחליטה אגודת אסטרונומים צרפתים לשלוח משלחת של שישה אנשים לירח. החבורה, מצוידת בעיקר במטריות ובכובעי צילינדר מפוארים, יוצאת לירח בתוך פגז ענק שנורה מתותח, בהשראה ישירה מז'ול ורן, ומוצאת את עצמה בתוך ג'ונגל ירחי מוזר.

עייפים ממסעם הלא ממושך, הולכים השישה לישון, ובמהלך שנתם חולף מעליהם כוכב שביט, שבעה כוכבי העגלה הגדולה צופים בהם מלמעלה, ואחריהם כוכב שבתאי הזקן, כשלצדו הטיטאנית פויבה וילדה שמחזיקה בכוכב. האסטרונומים מתעוררים משנתם בגלל סופת שלג שממטירה עליהם פויבה ויורדים למערה גדולה מלאה בפטריות ענק.

בתוך המערה מתנפלים עליהם פראים. בהתחלה האסטרונומים מצליחים לפוצץ אחדים מהם במכות מטרייה שמפוררות אותם לאבק, אך בהמשך הם נלכדים ומובאים לפני מלך הפראים, שנקראים "סלנואידים" (על שמה של סלנה, אלת הירח במיתולוגיה היוונית). האסטרונומים מצליחים לחסל את המלך, בורחים לחללית, מפילים אותה בחזרה לכדור הארץ ונוחתים בים. בסצנת הסיום, שנמצאה רק בשנת 2002, הם מתקבלים בחזרה בכבוד והדר, כשבידיהם פרא שבוי שנפל איתם מהירח.

ב"מסע אל הירח" מורגש היטב הרקע של מלייס כמנהל תיאטרון וכאמן אשליות. הנוף הירחי בסרט מזכיר מאוד תפאורות תיאטרון, ובמובן הזה הוא התיישן מאוד לעומת טכניקות האפקטים המתקדמות של ימינו, אך עדיין הוא מרהיב. אין שום קשר, כמובן, לנוף המדברי של הירח כפי שאנו מכירים אותו כיום. האפקטים כוללים הדבקה של פנים לכוכבים, שימוש יצירתי בחיתוכים כדי להציג תופעות בלתי אפשריות ובעיקר שפע של דמיון ויצירתיות.


הקוסם שהביא את אמנות האשליות אל המסך הגדול. זורז' מלייס | מקור: ויקיפדיה

הסרט זכה להצלחה רבה בצאתו ונותר עד היום סרטו המוכר ביותר של מלייס. אבל אחרי פרישתו של מלייס הסרט נשכח ונעלם. הוא התגלה מחדש בראשית שנות ה-30, כשהעניין ביצירתו של מלייס ובתרומתו לקולנוע התעורר מחדש. בשנת 1993 הייתה סנסציה גדולה כשתורם אלמוני מסר לארכיון הסרטים של קטלוניה בספרד עותק צבוע ביד של הסרט שניצל בדרך לא דרך.

קשה להפריז בחשיבותו של הסרט לקולנוע, למדע הבדיוני, ויש אומרים גם למרוץ לירח עצמו, יותר משישים שנה אחרי צאת הסרט. טכניקות האפקטים של מלייס פרצו את הדרך לעולם שלם של אפקטים מיוחדים וחשפו לעולם המשתאה את קסמו של הקולנוע ואת הקסמים שאפשר לעשות בו. שיטותיו זכו לחיקויים רבים והפכו כך לחלק בלתי נפרד מהמדיום הקולנועי. במאי הקולנוע הנודע ד.וו גריפית' (הולדתה של אומה), מאבות הקולנוע ההוליבודי, אמר עליו, "אני חייב לו הכול". בשנים האחרונות זכורה המחווה שעשה לו הבמאי מרטין סקורסזה, כשהפך את מלייס לדמות בסרטו "הוגו".

מלייס ביים 531 סרטים באורך שבין פחות מדקה לכארבעים דקות. בשנת 1913 פשטה חברת הסרטים שלו רגל והוא נאלץ להתפרנס ממכירת צעצועים בתחנת הרכבת מונפרנס בפריז. במהלך מלחמת העולם הראשונה לקח הצבא הצרפתי מאות מסרטיו ורבים מהם הושמדו או שצולמו עליהם סרטים חדשים והמקור אבד לעד. בשנת 1932 הוענק לו אות לגיון הכבוד הצרפתי מידי לואי לומייר, מממציאי הראינוע. הוא הלך לעולמו ב-21 בינואר 1938, בגיל 76.

פורסם לראשונה באתר מכון דוידסון בתאריך 1.9.16