אבי המדע בבדיון

רמי שלהבת

לקחת את הזמן

ד"ר תום ביאליק

אני, רובוט על כריכה

ד"ר ערגה הלר

הפוליטיקה של הקורונה

גיא בלזם, נופר לופו וד"ר ארז גרטי

העתיד של המוות

נופר לופו

המשכילים של התנ"ך

ד"ר יונת אשחר

ציור בכל צבעי הקשת

אורי טייכמן

האור בקצה המערה

ניצן המרמן

קול מהעבר: מי יבנה בית… מבוץ?

ד"ר יעל עבאדי-רייס

והרי הזוכים…

מערכת גחלילית

ידידים לעת מדע

חמוטל ילין

הלב השבור

אביבית דולב

קול מהעבר: לזכור ביחד

ד"ר יעל עבאדי-רייס

המגפות של הדמיון

רמי שלהבת

האגדה של טסלה

מיכאל גרוסברג

המגפה שלא הייתה

ד"ר קרן לנדסמן

חבל על הזמן

רמי שלהבת, דוד מדר

האמת שבזיוף

אהוד מימון

שיר היסודות

ד"ר אבי סאייג

האם הממותה נכחדה?

איתמר אבנרי

קול מהעבר: משחקי לוח עתיקים

ד"ר יעל עבאדי-רייס

למה לי פטנטים עכשיו?

ענת לונדון-דרורי

מדעי הסריגה למתקדמים

ד"ר נעמה חריט-יערי

מפרי ועד פיריט

שלומית עוזיאל

קול מהעבר: תיאוריית הסבתא

ד"ר יעל עבאדי-רייס

הרקע ל"משפט הקופים"

מאת: רמי שלהבת

גלי כבידה

מעיין בלוויס
מתוך תחרות S-Factor 2017

הזואולוג העברי הראשון

סיפרה: ורד שפירא
כתב: גרא קולטמן

קוואנטום פאנק

להקת קוואנטום פאנק
מתוך תחרות S-Factor 2017

ריקוד הגליקוליזה

צרי בריקנר
מתוך תחרות S-Factor 2019

חלקיקים אלמנטריים

סיפר: פרופ' חיים הררי
כתב: גרא קולטמן

להיות מחוסן, להיות ממוגן

שלישיית הטרובדורים: איילת דקל, נורית קרני וינאי גונצ'רובסקי
מתוך תחרות S-Factor 2019

מזמור למזקקה

פרופ' אהוד שפירא
מתוך תחרות S-Factor 2017

מצב הצבירה הרביעי: פיזיקת הפלזמה לילדי גן

סיפרו: יפה אליעזר ופרופ׳ שלום אליעזר | כתב: גרא קולטמן

טבלת החיים

גיא ויינגרטן
מתוך תחרות S-Factor 2019

שנסון לחלבון

דניאל זיידמן
מתוך תחרות S-Factor 2019

נתרן וכלור

רוני גלפנד ואדם רופאים
מתוך תחרות S-Factor 2019

המראה משקרת

רום יטיב, שקד לוטן, נמרוד שובל שרים, יותם אברמסון ורועי בנין
מתוך תחרות S-Factor 2019

התהוות הכל

רועי בנין, עמית אינזלברג, רום יטיב, שקד לוטן, נמרוד שובל
מתוך תחרות S-Factor 2019

אבק כוכבים

לירי דולנסקי
שיר מתוך תחרות S-Factor 2019

מימן

אריאל רודיק
על בסיס "ראפ למימן" מתוך תחרות הכשרונות המדעית S-Factor 2019

על סדר מתוך כאוס

פאנל: פרופ׳ דוד הראל ופרופ׳ תמר אל-אור

מחול מודרני

רקדנית: ענבר קרן

תרגילי החשבון של הדבורים

סינא כבהא, תוכנית אלפא

אקריות: הרבה מעבר לאלרגיה

עומר גיז, תכנית אלפא

הנגיף ושוק העבודה

ענת קורן

עבודה מול זום
איור: Jupon, שאטרסטוק

משבר הקורונה לימד אותנו דברים חדשים על עולם העבודה. האם באמת נרצה עולם שבו לא נצטרך לעבוד יותר?

תקופת ההסגר שחווינו בעקבות משבר הקורונה העניקה לנו לא רק דאגות רבות, אלא גם פסק זמן מהמרוץ הבלתי נגמר של העידן המודרני – מעין הזדמנות נדירה להתבונן מהצד על החיים שעצרו מלכת לזמן קצר. זאת גם הזדמנות יחידה במינה לערער על המובן מאליו ולשאול שאלות מהותיות על אורח חיינו כפרטים וכחברה.

דומה כי לא מעט פרות קדושות בתחום הזה נשחטו סופית בחודשים האחרונים: למשל שהעבודה חייבת להיות מקום פיזי שהולכים אליו, שהיא נעשית בהכרח במסגרת של ארגונים או שצריך יום עבודה מלא של תשע שעות כדי להספיק לבצע את המטלות. למעשה רבים מאיתנו גילו שאפשר להספיק הרבה יותר בהרבה פחות זמן, שניתן לעבוד גם באופן וירטואלי וגם שחלק מהעבודות שלנו מיותרות ולא חסרו לאיש בתקופה הזאת.

מעבודה לחירות

בתקופה של פיטורים המוניים ויציאה לחופשות ללא תשלום, כמעט אין מנוס מלהשתעשע ברעיון שהחיים יכולים להראות אחרת, ללא עבודה. חלק מהעיסוקים שלנו כלל לא נחוצים, ואחרים יכולים רובוטים ומכונות להחליף. אולי בסופו של דבר הטכנולוגיה, האוטומציה והבינה המלאכותית יגאלו אותנו מהצורך לעבוד ואנו נהיה חופשיים, אדונים לזמן של עצמנו, נחיה חיים טובים יותר ומלאים יותר; נשקיע במשפחה וביקרים לנו, נלמד, נתפתח ונעסוק בכל העולה על רוחנו.

עמדת עבודה בבועה מוקפת בנגיפים
עבודה בימי קורונה | איור: Black Jack, שאטרסטוק

הדעות חלוקות בנוגע לסיכויי ההתממשות של התרחיש האוטופי הזה. יש חוקרים שמנבאים שהרובוטים והאלגוריתמים המתוחכמים יוכלו בסופו של דבר למלא כל מטלה אנושית וישאירו בסופו של דבר אותנו, בני האנוש, מיותרים. תפיסה אחרת מתארת מציאות של עולם ממוכן לצידנו, שבני האדם יצטרכו להמציא בו את עצמם מחדש, לפתח כישורים חדשים וללמוד לעבוד עם מכונות בכל הפעולות המנטליות המורכבות שרק בני אנוש מסוגלים להן.

הטענה המרכזית של הדוגלים בגישה הזאת היא שלאורך ההיסטוריה הטכנולוגיה שינתה את המהות והאופי של העיסוקים האנושיים, אך לא ביטלה את הצורך בנו. היא בעיקר הגבירה את התפוקה ויצרה בתוך כך תחומים ומקצועות חדשים. למשל עם בוא המהפכההתעשייתית נולדו מקצועות רבים שקשורים לעולם הייצור, כגון בוני קטרים ורכבות, מניחי מסילות ואנשי תחזוקה, נהגים ומסיקי קטרים, סדרנים, כרטיסנים ופקידים. גם עידן המחשוב הביא איתו מגוון רחב של מקצועות שקשורים לפיתוח, תהליכי אוטומציה ובדיקות. הטענה היא כי גם המהפכה הטכנולוגית החדשה שאנו עומדים בפתחה תוליד עולם חדש של מקצועות שאיננו מעלים כלל בדעתנו כעת, ותשנה מהקצה אל הקצה את עולם העבודה כפי שהוא מוכר לנו היום.

פרדוקס העבודה

למעשה, הדיון הזה מוביל בהכרח למבוי סתום, שכן יכולתנו לחזות את העתיד מוגבלת. שאלה שחשוב יותר לשאול כבר עכשיו היא האם אכן ראוי וכדאי לו למין האנושי לנתב את ההיסטוריה ואת הטכנולוגיה כדי ליצור עולם ללא עבודה?

במבט ראשון, עולם ללא עבודה נשמע לנו אידיאלי. אך בעיון נוסף מציאות כזאת מעמידה אותנו בפני אתגר נורמטיבי ומוסרי משמעותי. והבעיה המרכזית שיוצרת הטכנולוגיה בעיניי היא העובדה שהיא מאפשרת לנו את מה שאין לנו בו צורך במחיר של מה שאנו כן צריכים.

מאחורי הגישה הזאת עומדת הטיה תפיסתית שמעוותת את האופן שבו אנו תופסים את ערך העבודה והפנאי. הפסיכולוג האמריקאי ממוצא הונגרי מיהאי צ'יקסנטמיהאיי (Csíkszentmihályi) כינה את התופעה הזאת "פרדוקס העבודה".  באופן מפתיע למדי הוא גילה שאנשים היו מאושרים יותר והביעו סיפוק רב יותר מעיסוקם בעת שעבדו. לעומת זאת, בשעות הפנאי הם נטו לחוש משועממים וחסרי שקט. אך עדיין הם העדיפו לא ללכת לעבודה, כששהו בעבודתם הם הביעו רצון לעזוב אותה ובשעות המנוחה הדבר האחרון שרצו היה לחזור לעבודתם.

גבר עובד בבית עם ילדים סביבו
עבודה מהבית. אתגרים חדשים | צילום: Sharomka, שאטרסטוק

המצב הפרדוקסלי שבו אנשים חווים תחושות חיוביות יותר כשהם עובדים, אך עדיין מעדיפים לעשות דברים אחרים שמספקים אותם פחות, אומר דרשני. הוא מעיד שאיננו מסוגלים לשפוט באמת את ההשלכות של הדרך שבה אנו מנצלים את זמננו על רווחתנו הנפשית. אנו נוטים להשתוקק לדברים שלא עושים לנו טוב.

העבודה שאנו עושים לפרנסתנו אינה זוכה בעינינו לקדימות על פני פעילויות שאנו מקיימים לצורך הנאה. למעשה רבות מהעבודות שלנו הן משעממות, רוטיניות ואולי אף מיותרות וחסרות משמעות, ובוודאי אם משווים אותן לתחביבים שמעניקים לנו סיפוק וחוויה. אולם העבודה, באשר היא, מבנה ומכתיבה את ניהול הזמן שלנו, וזו תחושה שאנו מאבדים כשאיננו עובדים. אנו חשים סיפוק כשאנו מבצעים עבודות מאתגרות שמותחות את כישורינו עד קצה גבול היכולת. ואנחנו שוקעים במשימות גם כשהן רוטיניות ומשעממות ושוכחים בזכותן את טרדות היומיום.

אנו כמהים לסיום יום העבודה, אולם רבים מאיתנו לא באמת מנצלים כהלכה את זמנם הפנוי. רק חלק זעיר מזמנם מוקדש לתחביבים מאתגרים ובדרך כלל הם שקועים במטלות היומיום, מחוברים לטלפון הנייד שלהם או צופים בטלוויזיה.

עולם עבודה חדש

האם המין האנושי יוכל ליהנות באמת מעולם ללא עבודה? ספק רב אם רובנו נדע ליצור לעצמנו משמעות, שהיא צורך כל כך בסיסי בחיינו, כשכל מה שרק נרצה יוגש לנו על מגש של כסף, ללא מאמץ או אתגר.

מה שמתרחש כיום בעקבות משבר הקורונה לא מעיד לדעתי שעולם העבודה נמצא בדרכו להיעלם, אבל הוא בהחלט משנה צורה באופן דרמטי. התקופה שבה היינו בהסגר אפשרה לנו לחוש ביתר שאת מגמות שכבר התחילו להיווצר והן הולכות ומתעצמות.

חתול על מקלדת לטוןפ
עולם העבודה משנה צורה | צילום: Sharomka, שאטרסטוק

עולם העבודה הופך להיות וירטואלי יותר וטכנולוגי, בלי גבולות פיזיים, עולם שמאפשר תקשורת מרחוק בין ארגונים, אנשים ומדינות. בעולם הזה המבנים הארגוניים ההיררכיים מתחילים להיטשטש. עבודה מבוזרת שאינה מתבצעת במרחב פיזי מוגדר מאפשרת לנו לפרק מתוכן הגדרות תפקיד וסמכויות ולפעול מתוך צורך אמיתי, יוזמה ויצירתיות, מבלי מנהל צמוד שיגיד לנו מה לעשות.

במציאות שבה ההיררכיות מאבדות את אחיזתן והתכתיבים מהרמות הבכירות בארגון מתמעטות, נוצרת עבודה בעלת אופי רשתי, שמתאפיינת ביוזמות מהשטח בין פרטים או בין ארגונים. מבנה שכזה מעודד שיתופי פעולה יצירתיים. ואכן לאחרונה היינו עדים לדוגמאות רבות של הירתמות למטרות חברתיות, לאומיות ואנושיות. היא באה לידי ביטוי ביוזמות של חברות ופרטים לפיתוח ובנייה של מכונות הנשמה, ניתוב מפעלים לייצור מסכות בהתאם לצו השעה או פעולות להפגת מצוקתם של קשישים.

גם צורת ההעסקה משתנה לנגד עינינו. אנו עדים כיום ליותר ויותר מודלים היברידיים של עבודה בכמה ארגונים או בכמה תחומים במקביל, ולשילובים של עבודה שכירה ועצמאית. המגמה הזאת נולדה בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008, שבמהלכו חלה ירידה עקבית במספר המשרות בארגונים לצד עלייה במספר העצמאים.

השינוי הזה נולד מחוסר ברירה, כשאנשים לא מצאו מעסיק ונאלצו לפתוח עסק עצמאי כדי להתפרנס. גם התערערות האמון בביטחון הכלכלי שמקנה העבודה כשכיר דרבנה אותם לנסות את מזלם כעצמאים. במקביל, הטכנולוגיות החדשות, שמקילות לעבוד באופן וירטואלי ומבוזר, מעודדות חברות לשכור פרילנסרים במקום עובדים שכירים וכך לחסוך בעלויות ההעסקה. המגמה נמשכת עד היום ואולי אף תואץ בעקבות המשבר העולמי הנוכחי. ייתכן שגם עתה חלק מהמשרות שאבדו לא יוחלפו בחדשות, אלא ינותבו למקומות נחוצים ולמודלים אחרים של תעסוקה.

החודשים האחרונים אפשרו לנו להציץ אל עולם המחר, עולם דינמי וגמיש, שהמוקד יעבור בו מהגדרות תפקיד חדות שיוצרות קיבעון ארגוני ומחשבתי, לחיפוש אחרי היכולות והערך המוסף של הפרט. בעולם כזה נצטרך להתעדכן וללמוד כל הזמן. אלה שירצו להצליח יצטרכו להיות יוזמים, יצירתיים, לשתף פעולה ולדעת לפעול באופן עצמאי. בעולם כזה אנו נצטרך להמציא את עצמנו מחדש על מנת להישאר רלוונטיים. מי שלא ישכיל לעשות זאת, ימצא את עצמו, כנראה, מחוץ למשחק.

הכותבת היא מנהלת משאבי אנוש ויועצת ארגונית, בעלת תואר שני בסוציולוגיה ארגונית וסטודנטית מחקר בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן.