הפוליטיקה של הקורונה

גיא בלזם, נופר לופו וד"ר ארז גרטי

העתיד של המוות

נופר לופו

המשכילים של התנ"ך

ד"ר יונת אשחר

ציור בכל צבעי הקשת

אורי טייכמן

האור בקצה המערה

ניצן המרמן

קול מהעבר: מי יבנה בית… מבוץ?

ד"ר יעל עבאדי-רייס

והרי הזוכים…

מערכת גחלילית

ידידים לעת מדע

חמוטל ילין

הלב השבור

אביבית דולב

קול מהעבר: לזכור ביחד

ד"ר יעל עבאדי-רייס

המגפות של הדמיון

רמי שלהבת

האגדה של טסלה

מיכאל גרוסברג

המגפה שלא הייתה

ד"ר קרן לנדסמן

חבל על הזמן

רמי שלהבת, דוד מדר

האמת שבזיוף

אהוד מימון

שיר היסודות

ד"ר אבי סאייג

האם הממותה נכחדה?

איתמר אבנרי

קול מהעבר: משחקי לוח עתיקים

ד"ר יעל עבאדי-רייס

למה לי פטנטים עכשיו?

ענת לונדון-דרורי

מדעי הסריגה למתקדמים

ד"ר נעמה חריט-יערי

מפרי ועד פיריט

שלומית עוזיאל

קול מהעבר: תיאוריית הסבתא

ד"ר יעל עבאדי-רייס

הרקע ל"משפט הקופים"

מאת: רמי שלהבת

גלי כבידה

מעיין בלוויס
מתוך תחרות S-Factor 2017

הזואולוג העברי הראשון

סיפרה: ורד שפירא
כתב: גרא קולטמן

קוואנטום פאנק

להקת קוואנטום פאנק
מתוך תחרות S-Factor 2017

ריקוד הגליקוליזה

צרי בריקנר
מתוך תחרות S-Factor 2019

חלקיקים אלמנטריים

סיפר: פרופ' חיים הררי
כתב: גרא קולטמן

להיות מחוסן, להיות ממוגן

שלישיית הטרובדורים: איילת דקל, נורית קרני וינאי גונצ'רובסקי
מתוך תחרות S-Factor 2019

מזמור למזקקה

פרופ' אהוד שפירא
מתוך תחרות S-Factor 2017

מצב הצבירה הרביעי: פיזיקת הפלזמה לילדי גן

סיפרו: יפה אליעזר ופרופ׳ שלום אליעזר | כתב: גרא קולטמן

טבלת החיים

גיא ויינגרטן
מתוך תחרות S-Factor 2019

שנסון לחלבון

דניאל זיידמן
מתוך תחרות S-Factor 2019

נתרן וכלור

רוני גלפנד ואדם רופאים
מתוך תחרות S-Factor 2019

המראה משקרת

רום יטיב, שקד לוטן, נמרוד שובל שרים, יותם אברמסון ורועי בנין
מתוך תחרות S-Factor 2019

התהוות הכל

רועי בנין, עמית אינזלברג, רום יטיב, שקד לוטן, נמרוד שובל
מתוך תחרות S-Factor 2019

אבק כוכבים

לירי דולנסקי
שיר מתוך תחרות S-Factor 2019

מימן

אריאל רודיק
על בסיס "ראפ למימן" מתוך תחרות הכשרונות המדעית S-Factor 2019

על סדר מתוך כאוס

פאנל: פרופ׳ דוד הראל ופרופ׳ תמר אל-אור

מחול מודרני

רקדנית: ענבר קרן

תרגילי החשבון של הדבורים

סינא כבהא, תוכנית אלפא

אקריות: הרבה מעבר לאלרגיה

עומר גיז, תכנית אלפא

האמת על סמי אונס

יעל שרר

כדור של סם בלתי מזוהה. צילום: שאטרסטוק

הרשויות נוטות להכחיש את קיומם, אך למעשה אין נתונים מהימנים שיגידו עד כמה תופעת סמי האונס נפוצה, אם בכלל, ומה היא כוללת

סמי אונס הם נושא שכמעט לכל אחד יש דעה נחרצת לגביו, גם אם היא לא תמיד קשורה למציאות. אם תזכירו אותם בשיחה, תוכלו לצפות בתגובה לשלל מיתוסים ודיסאינפורמציה, שיובעו בהתלהבות רבה ובביטחון מלא. הנושא טעון, מעורר עניין רב ושנוי במחלוקת.

דעות נחרצות אך שגויות משגשגות במקומות שקיים בהם רִיק. לפעמים חסר ידע, ופעמים אחרות הוא קיים אך לא מועבר כראוי לציבור, כפי שקורה למשל בנושא החיסונים. במה שנוגע לסמי אונס יש קומבינציה של השניים. מצד אחד, חוסר ידע עצום של המערכת, שמשולב במחסור בנתונים אמינים, ומצד שני שנים של השתקה, הסתרה והפצת מידע שגוי.

לא סם אחד

כשמדברים על סם אונס, חשוב להבין שלא מדובר בדבר אחד. קשה להבין את זה מהתקשורת הפופולרית, שכן תמיד כשעולה לכותרות חומר ספציפי מיד יצביעו עליו כ"סם האונס", בה"א הידיעה. לא שאין חומרים מועדים במיוחד לפורענות, אבל בפועל יש סמי אונס רבים וההגדרה שלהם נגזרת בראש ובראשונה מהשימוש שנעשה בהם.

סם אונס הוא לצורך העניין כל חומר שניתן לקורבן בלי ידיעתו או ידיעתה על מנת לאפשר לפגוע מינית בו או בה. חומרים כאלה מפחיתים את יכולת ההתנגדות של קורבן התקיפה וגורמים בדרך כלל ערפול, ישנוניות וקוששי לזכור פרטים על האירוע. ההגדרה הזאת רחבה מאוד וכוללת בין השאר כדורי שינה, אף על פי שהציבור לא תופס אותם ככלי לפגיעה מינית, כמו גם תרכובות כימיות מגוונות כמו GHB, קטמין ו-GBL.

סם אונס מוכנס לקוקטייל
כל חומר שניתן ללא ידיעת הקורבן במטרה לפגוע מינית בה או בו | צילום: שאטרסטוק

על אלכוהול נטען פעמים רבות שהוא סם האונס הנפוץ בישראל, אף על פי שלא ידועים מקרים שבהם נתנו לקורבן אלכוהול ללא ידיעתה או ידיעתו במטרה לפגוע בו או בה מינית. בפועל הטענה הזאת איננה סבירה, כיוון שדרושה כמות גדולה יחסית של אלכוהול כדי להשפיע על הקורבן, ובניגוד לסמי אונס למשקאות אלכוהוליים יש טעם וריח בולטים ומזוהים. זה פשוט עוד מיתוס שהשתרש כיוון שפגיעות מיניות רבות נעשות על קורבנות שהשתכרו ולכן קשה להם להתנגד או להביע אי הסכמה.

כאן המקום להבהיר שמקרה כזה הוא בלי ספק אונס, וכך גם קובע החוק בישראל, אך זה עדיין לא הופך אלכוהול לסם אונס. צריכת אלכוהול היא חלק משגרת הבילוי בארץ וברוב העולם, וכל אחד ואחת רשאים להשתכר בלי שזה ייחשב הזמנה לפגיעה מינית. הקישור שנעשה בין צריכת אלכוהול לפגיעה מינית – אפילו מצד אנשי מקצוע – תוך שימוש במילים המפחידות "סם אונס", הוא חלק ממוסכמה חברתית של שיפוטיות כלפי מי שמשתכר ונפגע. זוהי למעשה רק עוד דרך להאשים את הקורבן בפגיעה מינית, בבחינת "עשית את זה לעצמך".

מסך ערפל

הבורות משרתת היטב את הפוגעים. אחת הסיבות לכך שסמי אונס הם נושא שיחה טעון כל כך הוא שנדמה לנו שזאת תופעה רחבה מאוד. כולם יודעים במה מדובר ונדמה שלכל אחד ואחת יש סיפור לספר על ההיתקלות שלהם בתופעה. נשים רבות מספרות שחוו אותה על בשרן וגברים מספרים על מכרות שלהם שנפלו קורבן לסם אונס.

אם זו אכן תופעה רחבה, או לפחות מוכרת, אפשר לכאורה להניח שיהיה עליה לפחות ידע בסיסי: כמה, מה ומתי. למרבה הצער ההפך הוא הנכון. אין כיום מספרים מהימנים על היקף התופעה בישראל, שיאפשרו להסיק עד כמה היא נפוצה או רחבה. כיוון שלא מתנהלת בישראל בבתי החולים שגרת בדיקה שמופעלת בכל חשד לסמי אונס, אין גם ידע מהימן על החומרים הנפוצים בישראל ועל כמותם. וכיוון שלא ידועים החומרים, אי אפשר לדעת מה לחפש בבדיקות הדם. זהו מעגל שניתן לשבור רק אם נתחיל בישראל לבדוק חומרים שנפוצים במדינות אחרות (למשל באירופה) ומשם נלמד מה נכון לישראל.

אנחנו לא יודעים גם אם הסמים הללו מיוצרים ברובם בארץ או בחו"ל. אפילו נתוני התפיסות של המשטרה לא עוזרים. ייתכן שחלק ניכר מהחומרים שהיא תופסת נועדו לשימוש עצמי, שגם הוא נפוץ בחלק מהתרכובות שיכולות לשמש גם כסמי אונס. ואם כבר נתפסה כמות גדולה של חומר זה או אחר, האם אפשר להסיק שהוא נפוץ במיוחד, או שמא דווקא בעקבות זאת שהוא נתפס יש לצפות לירידה משמעותית בשימוש בו? תשובות אין, כי הדבר טרם נבדק.

בשל כך, אם נתקלתם בכתבה שטוענת שהומצאו לק לציפורניים, קשית או שפתון שמשנים את צבעם במגע עם סם אונס במשקה, מדובר במקרה הטוב בקוריוז. חומר שמגיב בשינוי צבע יוכל לאתר תרכובת ספציפית, לא את כל מגוון החומרים שעלולים להכניס למשקה שלנו. ואם תוצאה הבדיקה של חומר אחד יוצאת שלילית, אין מי שיבטיח לנו שהמשקה באמת בטוח לשתייה. אנחנו פשוט לא יודעים ממה להתגונן.

ערכת בדיקה לסמים
ערכת בדיקה. מגוון החומרים גדול מדי | צילום: שאטרסטוק

"תופעה לא קיימת"

הסיבה העיקרית לידע האפסי שלנו כמדינה על התופעה, היא שבמשך שנים רבות עמדת משרד הבריאות הייתה שאין סמי אונס בישראל. חלק ניכר מאמונות השווא בנושא התפתחו מתוך הבסיס הבלתי מדעי של הטענה הזאת. במציאות לא נעשו בדיקות, סקירות או דגימות מהימנות שיאפשרו להגיע למסקנה כזאת, ובוודאי לא בעשר השנים האחרונות.

כיוון שהתופעה "לא קיימת", לא הושקעו תקציבים או משאבים אחרים כדי לבחון אותה. בתי החולים בישראל לא בדקו את קיומם של סמי אונס בדם של קורבנות תקיפה מינית אפילו כשהקורבנות או חבריהם וחבריהן הצביעו במפורש על חששם שזה הגורם לתסמינים. שום דבר לא נעשה, גם משום שלא מדובר בבדיקה סטנדרטית של חדרי המיון וגם משום ששינוע הדגימות למעבדה היחידה בארץ המוסמכת לבצע אותן (בתל השומר) לא תוקצב. אין לפיכך פלא שבבתי חולים באילת, ירושלים, חיפה וערים נוספות לא התגלה מעולם מקרה של שימוש בסמי אונס. איך יתגלה אם אף אחד לא בדק?

מאותה סיבה גם לא השקיעו בלימוד התופעה או בהכשרת צוותים רפואיים להתמודדות איתה.רופאים בישראל נוהגים להסביר שהחומרים הללו מתפרקים מהר ונעלמים מהדם ולכן אי אפשר לאתר אותם. אך הטענה הזאת מפגינה בעיקר בורות. כל עוד איננו יודעים מהם החומרים הנפוצים בישראל, אין לנו שום בסיס לנקוב בחלון זמנים כלשהו לאיתור הסם.

אם לא די בכך, מדובר בכל מקרה במאמץ סרק, כיוון שהדגימה המתאימה ביותר לזיהוי סמי אונס היא בדרך כלל בדיקת שתן – ולא בדיקת דם. הסיבה לכך פשוטה: גם אחרי שהחומרים החשודים כסמי אונס נעלמו כבר מהדם, הם עדיין עשויים להימצא בשתן במשך שעות רבות אחרי החשיפה הראשונית, ואפילו ימים שלמים. למרבה הצער, בהיעדר הכשרה בנושא גם רופאים שידעו שצריך לבדוק נוכחות של החומרים האלה בשתן, שלחו לא פעם את הבדיקות בלי להקפיא אותן כנדרש, וכך שיבשו את הבדיקה בשוגג ואפשרו לתרכובות להתפרק.

עקב אכילס

רק בדצמבר 2018 פורסם לבסוף נוהל מסודר של משרד הבריאות, שהכיר בתופעה ומסר הוראות מדויקות לצוותים מתי לדגום, איך לעשות את זה ואיך לשלוח דגימות שתן למעבדה. אבל גם לאחר פרסום הנהלים החדשים, הבורות עדיין רבה. רק לאחרונה קבעה רופאה בתוקף באוזניי שבעשר השנים האחרונות לקחו בבית החולים שלה עשרות דגימות, ובאף אחת מהן לא נמצאו סימני GHB. מכאן היא הסיקה שהתופעה זניחה.

סם לא מזוהה
זהו את הסם. משימה קשה | צילום: שאטרסטוק

טענתה מדגימה היטב את עקב אכילס של מערכת הבריאות בטיפול בנושא סמי האונס. ראשית, עשרות דגימות שנלקחו במהלך עשר שנים אינן אלא טיפה בים. בדגימות האלה בדקו רק לחומר אחד, שלא ברור בכלל אם הוא הסם הזמין ביותר לעברייני מין בישראל, וגם עשו את זה בצורה לא נכונה. והופ – הנה לכם מסקנת סרק שמופצת לרוח. "אין תוצאות" הפך ל"אין סמי אונס" והתפיסה המשיכה להתקבע. בפועל איננו יודעים אם התופעה קיימת או שאינה אלא מיתוס, ואם היא קיימת איננו יודעים עד כמה היא שכיחה. כאמור, הנושא מעולם לא נחקר כראוי בישראל .

גם כיום, יותר משנה אחרי פרסום הנוהל, קשה לדבר על שינוי שחל בעקבותיו. כמות הדגימות לא עלתה, כי אין משמעות לנוהל חדש כל עוד הוא הופץ רק בדואר האלקטרוני, בלי שיגובה בהכשרה יסודית, הטמעה ומעקב אחרי מדדים ותוצאות. לכל אלה אין תקציב.

נקודת אור באפלה

לפני כמה שנים יצא משרד הבריאות בפיילוט של חיפוש אחרי חשיפה לחומרים באמצעות דגימות שיער. בשיער שלא עבר טיפולים כימיים כמו צביעה או חמצון אפשר למצוא שרידים של חומרים רבים עד חצי שנה לאחר החשיפה להם. למרות הפוטנציאל של הבדיקה בזיהוי סמי אונס, היא יקרה מאוד כיוון שבישראל חסרים הציוד והיידע הזרושים לביצועה, ויש לשלוח את הדגימות למעבדות באירופה. הדגימות נלקחו מנשים שעברו תקיפה מינית והביעו חשד שהיו מעורבים בה חומרים שהשפיעו על יכולתן להתנגד או להסכים.

התוצאות היו מפתיעות. מתוך 11 דגימות שנשלחו למעבדות באירופה, שלוש חזרו עם תוצאה חיובית. באחת מהן נמצאו שרידים של חומר שהרשויות בישראל טוענות כבר שנים שהוא אינו קיים פה – רוהיפנול. האם הרוהיפנול היה כאן תמיד, או שצץ רק עכשיו? ואולי מדובר במקרה אנקדוטלי בלבד ואי אפשר להסיק דבר מכל כך מעט בדיקות? לכל הפחות אפשר להסיק שחסר לנו המון מידע.

כמו בכל תחום, גם בנוגע לסמי אונס דרוש ידע מבוסס כדי להכריע מהי דרך הפעולה הנכונה, ובמקרה הזה הידע אינו קיים במערכת כרגע. נדרשת בדיקה שיטתית ודגימה בממדים גדולים כדי ליצור גוף ידע שיוכל להכריע מה היקף התופעה, מהם הסמים הנפוצים והאם הם באמת מה שסיפרו לנו כל השנים, או שמא משהו אחר לגמרי? הנתונים האלה יקבעו כמה תקציב צריך להשקיע במלחמה בתופעה, ובמה בדיוק צריך לטפל.

מיתוסים נוצרים במקום שאין בו ידע אמיתי. בהיעדרו נפוצות שמועות וחצאי אמיתות שגם אנשי מקצוע מצטטים בביטחון רב בלי לבדוק את אמינות המקור ואת טיב המידע. זה אנושי. אבל במקום שבו יש כל כך הרבה דיסאינפורמציה, הממשלה חייבת לבצע בדיקה יסודית ולמסור מידע אמין ונכון לציבור, כדי שיוכל לנקוט לפחות באמצעי זהירות כדי להגן על עצמו, ולדעת את זכויותיו אם נפגע. אבל מה לעשות? לפעמים נוח לממשלה שמשהו נשאר מיתוס, כי מיתוסים כידוע לא צריך לתקצב.

הכותבת היא מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית